27.9.10

איפור של היום

קשים חיי המובטלת..
אני בטוחה שרוב האנשים היו מתחלפים איתי בשניה ולפני שנה שנתיים גם אני הייתי נורא מקנא בעצמי. אבל נכון להיום אני כבר מתה להתחיל לעבוד כי אני כבר חודשיים בבית ושגרת העבודה כבר די חסרה לי. מצד שני עד עכשיו דחיתי את ההצעות שהיו כי אני לא רוצה להתפשר על מקום העבודה ועל המשכורת.
חוץ מלפגוש חברות וללכת לראיונות עבודה את רוב היום אני מבלה בבית. משמעות הדבר היא - כשאני בבית אני ללא איפור ועם שיער אסוף וללא פן. הדבר היחיד שלא השתנה זה המניקור המוקפד.

אז היום היה יום של ראיון עבודה וסיבה מצוינת להתייפיף ולהתלבש יפה וזה היה אושר גדול. חוץ מזה שהופעה מוקפדת ואסתטית תמיד עושה רושם מאוד טוב על בן אדם שיושב מולך. לי זה גם מוסיף לבטחון העצמי.

היום גם ניסיתי בפעם השניה את המייק אפ של אסתי לאודר "Double wear light", ואני ממש אוהבת אותו. הכיסוי בינוני עד קל, הגוון התאים, המריחה הייתה מאוד קלה (אני מניחה עם האצבעות). מה שכן לוקח לו טיפה זמן להתקבע וחייבים פודרה בתפזורת כדי לקבע אותו סופית כי ללא פודרה הוא היה מבריק מידי עליי. כשיגמר לי המייק אפ של קליניק אני די ברצינות שוקלת לקנות אותו.

אני אתמקד בעיקר באיפור העיניים כי זה הדבר שאני הכי נהנית לעשות
השתמשתי ב-3 צלליות.
כבסיס הנחתי את "Dream Mousse" של מייבלין בגוון "Plum temptation" - סוג של חום-בורדו עם שימר עדין. זו צללית "מוס", במרקם קרמי אוורירי וגוון מאוד עדין ונוח לטשטוש. קניתי אותה די מזמן באחד השיטוטים שלי במשביר ב-25 ש"ח. הסתבר שהיא בכלל לא רעה בתור בסיס. היום התאפרתי בשעה 2 בצהריים ועד עכשיו (7 שעות) איפור העיניים עדיין לא זז מהמקום.

מעל הבסיס הנחתי את "All that glitters" של MAC (עד קפל של העפעף ומתחת לעין גם), זה נתן גוון ברונזה - זהוב.
בקפל של עפעף - צללית אפויה של Bourjois בצבע "Brun Creatif" (כתוב בצרפתית), אותה קניתי בחו"ל לפני הרבה זמן ובחורף שעבר השתמשתי בה המון (כפי שניתן לראות עליה) בעיקר לאיפור מעושן. הגוון שלה הוא חום-סגול-בורדו שאף פעם לא ניתן לומר מה הגוון המדיוק. מאוד מיוחדת, נראית שונה לגמרי בשילוב עם צלליות שונות. אני מאוד אוהבת אותה.
בסווטצ' מימין לשמאל: MAC, Bourjois, מייבלין
הרבה blending ... וזה מה שיצא:
מסקרה: High Impact Curling של קליניק, שכבה אחת.
את התוצאה הסופית אני יכולה לתאר כמשחק צבעים בין סגלגל-חום-בורדו עדין לזהב.
על השפתיים: הליפסטיק החדש שלי של אסתי לאודר "Crystal Pink"

תמיד קשה להעביר את הצבע בצילום, במיוחד במקרה של שימרים למיניהם, כי במציאות הוא הרבה יותר "חי". גם במסכים שונים התמונות נראות שונה לגמרי שזה די מבאס. הסיבה שאני לא מעלה ולא אעלה תמונות של כל הפנים כי בתמונות תקריב המצלמה שלי וגם המצלמה של בן זוגי, שיותר מתקדמת משלי בהרבה, מעוותת את הפנים בצורה שאני לא מסוגלת לראות את התמונות האלו. משהו נורא :)

13.9.10

מייבש לק - החיפוש שלא נגמר

מייבש לק זה בהחלט אחד המוצרים שאני משתמשת בו תמיד. מאז שניסיתי אותו בפעם הראשונה לפני כמה שנים - לא יכולה בלי. הנוחות הזאת של לשים לק, לחכות 10 דקות ואז להמשיך בעיסוקים שלי, ממכרת.
יש בשוק הרבה מייבשים שונים של חברות שונות. אני רוצה לחלוק כאן את הניסיון שלי עם כמה מהם.
אתחיל דווקא מהאחרון. הוא של סאלי הנסן ונקרא "Insta-Dri".
זה הבקבוק השלישי שאני מסיימת, ונכון להיום זה המייבש הטוב ביותר שיצא לי לנסות. במצב החדש שלו ועד חצי בקבוק הוא נוזלי מאוד ומאוד נוח למריחה. נוצרת שכבה דקה ואחידה שמתייבשת תוך דקה שתיים וכבר ניתן לגעת בציפורן. בשלב הזה אני עדיין לא ממש "משתמשת" בציפורניים ומחכה עוד רבע שעה פחות או יותר עד שאני ממש בטוחה שהלק התקבע עד הסוף. כמובן שעם לקים שונים ומרקמים שונים הזמן הזה משתנה. כך שלמשל עם הלק האחרון ששמתי "Blush Charm" של סאלי הנסן גם, הייתי צריכה לחכות קצת יותר כי הוא מאוד "עבה".
המראה הסופי הוא לק מאוד מבריק ואחיד, נראה ממש מושקע כאילו הרגע יצאתי ממניקוריסטית.
הבעיה מתחילה כשמגיעים לקצת פחות מחצי בקבוק. הנוזל נהיה סמיך יותר, וככל שמתקרבים לסוף נהיה ממש בלתי נסבל. הוא נמרח בשכבה כל כך עבה שנוצרות המון בועות וזה הורס את כל העבודה שהשקעתי במריחה של לק.
כרגע אני במצב שהגעתי לרבע בקבוק והמייבש בעצם הולך לפח.
המחיר שלו לא זול, יחסית לחלופות הפחות ממותגות שיש בפארמים, ועומד על 69 ש"ח לפני ההנחה (בדרך כלל עושים בין 20 ל-25%) כך שיוצא לי לקנות אותו בסביבות 50 ש"ח.

המייבש הראשון שניסיתי היה של "בוקי", שקניתי בסופר פארם ב-20 ש"ח (במקום 30 אם אני לא טועה).
הוא היה בסדר ויכול להיות אפילו שאחזור להשתמש בו אם אחפש מייבש שיש אותו במיידי ובמחיר זול. גם במקרה שלו הייתה אותה הבעיה של סמיכות אחרי שעוברים את חצי הבקבוק.

אחריו קניתי את המייבש של אורלי שנקרא "Sec'n Dry".  (לפני קצת יותר משנה היו משווקים אותו בבקבוק שונה, ישר עם פקק לבן, שעדיין ניתן למצוא בחלק מהמקומות, והוא היה הרבה יותר נוח)
המייבש עצמו טוב, מזכיר קצת את זה של סאלי הנסן שיש לי היום. זמן היבוש שלו טיפה יותר ארוך. המחיר שלו הוא גם 69 ש"ח לפני ההנחה שנעה בין 20 ל-40%
הדבר ההכי נוראי בו זה הבקבוק: הכי לא נוח מכל מה שניסיתי עד היום. בעצם במקרה שלו כשמגיעים לחצי בקבוק צריך להיאבק כדי להוציא משם את החומר וזה הופך את כל הפרוצדורה לעינוי. ואם כבר מוציאים - הוא נעשה סמיך.
בשורה התחתונה - זה לא מייבש שהייתי ממליצה עליו, ועל שאר המוצרים של אורלי באותה האריזה לא משנה עד כמה הם טובים. אגב את הבקבוק הזה ראיתי רק בארץ, כי בכל האתרים כולל האתר הרשמי של אורל יש אריזות שונות לגמרי.

אז נכון להיום אני חושבת שהגיע זמן לחפש את המייבש הבא. האופציות הן כאלה: או ללכת על הפתרון הזול - "בוקי", אפילו בתור פתרון זמני (כי על מייבש אני לא אוותר - זו התמכרות קשה), או להזמין דרך e-bay.
כרגע היחיד שבא לי לנסות הוא "Rapidry" של OPI, כי על OPI אני די סומכת מבחינת האיכות ואפשר להשיג אותו בסביבות 10$ כולל משלוח.

מה הניסיון שלכן עם המייבשים? 
אשמח לשמוע תגובות והמלצות על המוצרים שניסיתן!
Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...